אור שנגדע באחת
שירה למדה במקיף י"א, מחזור ו'. נערה של שלום, עדינה כרוח הבוקר ועוצמתית כנחשול איתן. טבעונית בלב ובנפש, אוהבת חיות ומקדישה מזמנה להתנדבות במקלטים. שקטה, אך נוכחותה הייתה רועמת בנוכחותה הטובה.
בין אהבתה לטבע ולאדם, שירה מצאה שלווה ביוגה, במדיטציה ובתורת הקבלה. נשמה חופשית, אוהבת מסעות וצבעים, רוקדת עם חברים במסיבות הטבע, ועם זאת – תמיד הקרקע היציבה, המחברת, האוזן הקשבת, הלב הפועם של חבריה.
שירה חלמה לחקור את נפש האדם, לעזור, להאיר נתיבים נסתרים. היא עמדה להתחיל את דרכה האקדמית בפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון. אך חייה נגדעו באכזריות.
בבוקר ה-7 באוקטובר, שירה יצאה למסיבת נובה עם חברותיה – מסיבה של שמחה, חופש ואהבה. היא לא ידעה שהשמש שתזרח באותו יום, תהיה האחרונה שתראה.
במהומת התופת, כשהאש מכל עבר, כשזעקות הקרובים נמהלות בקולות הירי, שירה נפגעה אנושות. צעירים ניסו לחלץ אותה תחת אש, ניסו להיאבק על חייה, אך הפצע היה עמוק מדי.
היא הוסתרה, הוסתרה כדי שלא ייקחו אותה, כדי ששום יד אויב לא תיגע בה. יומיים נותרה שם, עד שהובאה למנוחת עולמים.
יהי זכרה ברוך.